אני מניח שהרבה היו רוצות לדעת איך מזהים שהבעלים בוגדים בהן, והאמת, שאני אישית מאמין שהן תמיד יודעות, אבל מתקשות לעבד את זה או פשוט מסרבות להאמין. כחוקר בגידות אני משוחח רבות עם לקוחות פוטנציאליות, והן משתפות אותי בכל מיני סימנים ורמזים שהן זיהו תוך במהלך חיי הנישואין שלהן.
התמודדות עם חששות והבעיה של האמינות: ניתוח פרטי של התהליך
רבים מהן מבקשות ממני את האבחנה שלי מעבר לחשד שלהן, דווקא בגלל שאני חוקר פרטי, ודווקא מהמקום שגילוי בגידות זה מנת לחמי, אבל בכל זאת משתדל להימנע מזה. זה לא שאני לא מסוגל לתת הערכה, אלא פשוט חושב שזה לא נכון לעשות את זה, גם בגלל שזה לא ממש מעשי. אני אסביר. ראשית, אין לי מושג מה היה הטריגר שגרם למישהי להתחיל לחשוד בבעלה, אבל אני מניח שכמו בכל המקרים האחרים, היא זיהתה משהו חריג ממה שהיה קודם, בין אם זה משהו שקרה שלא היה צריך לקרות או ההיפך, שהוא נמנע מלעשות משהו שהוא אמור לעשות. בכל אופן, משהו "הדליק" אצלה מחשבה רעה שיתכן שהוא בוגד בה. היא כמובן לא תהיה בטוחה במאה אחוז, מה שיגרום לה להרהר בזה ללא הרף, ובהרבה מקרים היא גם לא תדע מה לעשות עם המחשבה הזאת שהשתלטה לה על המיינד. העובדה שהיא תשתף בזה עוד ועוד אנשים, בין אם אילו יהיו חברות קרובות או בני משפחה, וכל אחד מהם ייתן את דעתו לסימנים, לא ייתן לה שקט ומרגוע בכל מקרה, ולא משנה אם הם יתמכו בחשדנות שלהן או לא. בכל מקרה, הן תתייחסנה לזה כסה"כ עוד דעה ולא קביעה מוחלטת של זה. לכן בתכל'ס הן ישארו בדיוק באותו מקום.
אותו דבר בדיוק קורה כאשר הן פונות אלי. הן אמנם רוצות את הקביעה שלי אבל לא משנה מה אגיד זה ימשיך להיות מבלבל עבורן. אם אתמוך ברעיון של החשדנות, הן עשויות לחשוב שהאינטרס הכספי גורם לי להגיד את זה, כי אז מתבקש שהן ישכרו את שירותיי כחוקר פרטי. ואם אחווה דיעה מנוגדת, זה לא ישקיט את דעתן ממילא, כי כל אחת תשאל את עצמה ובצדק – "איך הוא יכול לדעת ?! הוא לא באמת מכיר את בעלי".
לכן חייבים הגדרות מדויקות ולמתוח גבול ברור בין חשד לידע. בין ה-אולי, אפילו אם זה בעל הסיכויים המרובים ביותר, לבין ודאות. ההגדרה של חשד היא לחשוב שקורה משהו, לרוב זה על משהו רע. הדגש הוא על המילה "לחשוב". גם אם זיהיתן סימנים בוהקים, שלא משאירות פתח או ספק בכלל, זה עדיין ישאר בגדר חשד, כי לצערנו הספק במצב הזה תמיד יתקיים, גם אם הוא באחוז אחד קטנטן. כחוקר בגידות ראיתי את זה בלי סוף. לא משנה מה זיהיתן, אחרי בירור מעמיק יותר, התגלה סיפור או גרסה כלשהיא שיכולה להסביר את מה שזיהיתן והנה הספק מנקר.
האמת תמיד מנצחת: כיצד חוקר פרטי יכול למנוע ספקות
לכן תמיד יהיה משהו אחד שמנצח כל ספק ומנקה כל חשד. זה תמיד תהיה האמת, כאשר היא מגיעה במלואה. אמת שמכילה נתונים ועובדות, והם לא רק מנצחים כל מחשבה, אלא קובעים אותה. מה שהופך חוקר פרטי למיומן זו היכולת שלו לספק ללקוחותיו את כל מרכיבי האמת, בדיוק כדי למנוע מצבים של ספקות. המרכיבים יכללו זמן של אירוע כלשהוא, איפה הוא התקיים, עם מי ובכלל, מה קרה שם. לכן אומרים שהאמת תמיד מנצחת. יש בה הכל. החשדנות נוצרת בגלל שזיהינו רק חלק מהמרכיבים של האמת, אבל כל עוד אין בידינו את התמונה המלאה, ספק יכול להיכנס בקלות, ולהשלים איזה מחשבה שנוחה לאמץ.
כיצד נשים מתמודדות עם חששות? בין הזיהוי לקידום משברים בזוגיות
אני אחזור רגע למה שאמרתי בהתחלה – רוב הנשים שפגשתי זיהו וידעו. בתוך תוכן הן ידעו. הם ניתחו את הסממנים כמו שצריך, וגיבשו את המחשבה הנכונה לאותה סיטואציה. יחד עם זאת, כל מחשבה שלא תהיה, בינן אם היא הכי נכונה שיש, לא באמת עוזרת או ליתר דיוק, לא באמת מקדמת או פותרת את המשבר שמתממש ומתקרב. זה פשוט לא מעשי. רוב הנשים בוחרות להתעמת עם הבעלים שלהם עם מה שזיהו, ואז הן מבינות על בשרן מה זו הכחשה גורפת, גם אם התשובות שלהם לא מספקות את הדעת ואפילו אם זה זלזול גס באינטליגנציה שלהן. זה יגמר לרוב במילה שלהן מול המילה שלו, אבל הן אילו שמרגישות עכשיו "תקועות". סיבת העימות היה לגרום לבעלים להודות, ואלו מתעקשים שלא וזה פשוט "נתקע" שם. לא הכרתי מישהי אחת שתפרק את הבית שלה כאשר עולות כאלו ספקות, ובלי קשר, פירוק זה לא תמיד המטרה אפילו שמתגלה בגידה.
לעומת זאת, כאשר יש ראיות או נתונים חד משמעיים של בגידה, בין אם הן מושגות ע"י חוקר פרטי ובין אם השגתן אותן בכוחות עצמכן, זה חוסך את השלב המכריע של העימות. הבעלים מבינים שהם נתפסו, והשיחה שלהם מנותבת לשלבים הבאים ובעיקר לאן הם לוקחים את זה הלאה מאותו שלב: האם הם נותנים לזה צ'אנס ומשקמים את זה או נותנים לזה להכריע את גורל הבית שלהם. אין תשובה אחת נכונה וטובה, ולכל משפחה יש את מכלול השיקולים והנסיבות שלה, אבל מה שמשותף לכל המקרים שתקשורת פתוחה, גם על "הפצעים" שבקשר עשויה לפתור את זה.