באופן טבעי, כחוקר פרטי, אני משוחח עם אנשים רבים על נושא של גילוי בגידות, ומשיחות אלו אני מזהה אילו רעיונות שיש לקהל הרחב ומה הן הדעות הרווחות. לאחרונה נתקלתי בהתייחסות למשהו שהם מכנים: אופי של בוגד. זה אמנם נאמר בהקשר של אבחון כלשהוא מראש למצב של מועדות, בגלל שאולי יש לו קווי אופי מסוימים, אבל לי זה נתן להבין ששווה להסביר מעט יותר על הנושא.
האם קיים דבר כזה אופי של בוגד ?
חשוב לציין שאני לא איש מקצוע בתחום הטיפול או עולם הנפש, אלא סה"כ חוקר פרטי שראה מספיק אנשים וזוגות ב 32 שנות פעילותו ואני נותן את נקודת המבט האישית שלי ואת דעתי. ואם היו שואלים אותי באופן גורף את השאלה הזאת, אז הייתי אומר שלדעתי לא. אני לא חושב שבגידה היא תכונת אופי, אלא מעשה. אם אעמיק מעט יותר, אז אין דבר כזה אופי של בוגד, אלא יש אנשים שבוגדים וגם זה במצבים מסוימים, ולאחר שהם בגדו, יש סיכוי גבוה שזה יחזור על עצמו כדפוס בגידות בעיקר בגלל מצב מנטאלי וחוסר טיפול נאות.
הדרך הפשוטה ביותר להסכים איתי או לא, היא לקחת את הזמן אחורנית ולהביט בתינוקות הרבים שנמצאים בחדר היולדות. לכל אחד מהן יש בוודאות תכונות אופי שונות זה מזו, ובהנחה שטיפה נכיר יותר לעומק כל אחד מהם, האם נוכל לצפות מראש מי מהם יהיה טיפוס בוגדני?! אני בטוח בוודאות שלא, ולכן בגידה היא לא עניין של אופי. זה בדיוק כמו שאין גנב, אלא מישהו שגונב ואפילו שקרן הוא לא תכונת אופי, אלא יש אנשים שמשקרים.
מה שכן, ולכן אולי נוטים להצביע על זה כתכונת אופי, שברגע שכבר ידוע שאדם בוגד, ומזהים את המחזוריות של זה עד כדי שזה נהפך לדפוס, יקראו לזה בצורה שגויה שזה אופי, אבל זו לא באמת תהיה ההגדרה הנכונה.
אופי ותהליך חיים: המסע האישי של האמון והבגידה
אז בואו נראה מה הכי קרוב לזה: אני מניח שכל אדם מתחיל את חייו מנקודה כלשהיא של יושרה, גם בנושא אמון בזוגיות אלא שכמו כל אדם אחר בסביבה שלנו החיים מייצרים לנו אתגרים ובעיות, ואלו מובילות אותנו לסיטואציות חדשות. חלק מהסיטואציות יכולות להיות נקודות שבירה, התנסויות, פיתויים, חסכים וכדומה. כל אחד מאלה תמיד יהיו חלק מהחיים של כולנו, וההבדל בין אדם לאדם זה המסוגלות לעמוד מול זה, ולבחור כל פעם מחדש לאן לקחת את זה. לפני כעשור, לקוחה ביקשה לשכור את שרותי כחוקר בגידות כנגד בעלה. נראה על פניו, שהוא היה נאמן לה במשך למעלה מעשרים וחמש שנות נישואין, אולם רצף של אירועים קשים בחייו שברו אותו. זה החל מזה שהוא התייתם בהפתעה משני הוריו בזמן קצר, התדרדר מבחינה כלכלית בעסק הפרטי שלו, והוא בעצמו התמודד עם מחלה קשה. בדיעבד, כל זה הביא אותו להרהר מחדש על הרמה האתית שהוא שמר עליה במשך חייו, עד לנקודה שהרגיש שאולי מגיע לו לנסות משהו אחר, גם אם זה לא הוגן כלפי בת הזוג שלו. ברגע שהוא עבר את המשוכה האתית הזאת, הוא נמשך יותר ויותר להתנסויות נוספות, עד שאשתו החלה לחשוד בו עד לגילוי בגידות בפועל. היא כל פעם נתנה לו צ'אנס מחדש, ואילו זה "נפל" שאותה מלכודת שוב ושוב, אבל האם זה אומר שזה תכונת אופי או סוג של לופ שהוא לא מצליח לצאת ממנו ?! אני מאמין שזאת האופציה השנייה.
דוגמא נוספת שהכרתי בחיי המקצועיים כחוקר פרטי היא בחור שחשפתי ממש בקלות את מעשה הבגידה שלו עבור אשתו לפי בהתמחות חשובה של חוקר שהיא חשיפת בגידות, והם החליטו להילחם על הקשר שלהם. בטיפול הזוגי נחשף שזמן קצר לפני הנישואין שלהם, לבחור היה סטוץ עם אישה אחרת מתוך מחשבה של "סיבוב" אחרון לפני שהוא מתמסד לתמיד. באותו רגע הוא כבר ידע שהוא לא נאמן לה, אבל הוא שכנע את עצמו שזה פחות נורא כי זה חד פעמי וזה גם קרה לפני מועד החתונה שלהם. הדגש הוא שהוא שכנע את עצמו כדי שהוא יוכל לחיות עם עמו בשלום עם המעשה. כשנה וחצי מאוחר יותר, כשנולד בנם הבכור, תשומת הלב של אשתו הייתה נתונה באופן אבסולוטי לבן שלהם, והוא הרגיש שאין לו כרגע מקום בחייה. העובדה שהייתה לו מעידה בעבר, עזרה לו לשכנע את עצמו שזה לא נורא שהוא ימעד שוב, הרי שהוא ממילא כבר לא אותו אדם שלם ונאמן כמו שחשב על עצמו בעבר, והוא מצא את עצמו בעוד מקרה של סטוץ. משם, בכל פעם שהיה לו מעט קשה, הוא מצא את עצמו מחפש עוד ועוד הרפתקאות בחוץ עד שחשפתי אותו בפניה. האם גם עליו ניתן להגיד שזה אופי או שזה פשוט תהליך לא בריא של התדרדרות ?! נראה לי שאתם מבינים את הכוונה שלי.
נקודה אחרונה למחשבה, ולמעשה עוד סיבה למה אסור להתייחס לזה ככה. אם זו אכן תכונת אופי, הרי שהאדם לא באמת אשם שהוא כזה, ולא יכול להיות אחראי על מעשיו. במקרה כזה הוא גם לא יכול אף פעם לתקן את דרכיו. זה לא באמת נשמע הגיוני, נכון ?!