בעולם של צרות לא פעם עולה צורך במידע על הזולת, והדבר יצר נחיצות באמצעים שונים של איסוף מידע וכך נולד לו עולם של חקירות פרטיות. יש הרבה תחומים שניתן לחקור לגביהם, מכל מיני סיבות ומניעים, וכרגע אני רוצה להתמקד בחקירות כלכליות.
הצורך בחקירות כלכליות נובע משלוש סיבות עיקריות:
האחת, מימוש חוב. במקרים בהם אדם או חברה כלשהיא נשארו חייבים כספים ולא מוצאים את הדרך לגבות את החוב, מידע כלכלי עשוי לחשוף את האמצעי הנכון למימוש החוב.
השניה, חלוקת רכוש בין בני זוג. בעולם של היום אני נתקל יותר ויותר במצבים בהם מישהו (או מישהי) מסתיר מזה שנים רבות רכוש או כספים מבן הזוג שלו. זה יכול להתחיל מחוסר שקיפות על רכוש בתחילת דרכם, או רכוש וכספים שנאגרו במהלך השנים, והם מחליטים לשמור אותו בסודיות מול הצד השני. נתקלתי באנשים שהיו להם חשבון בנק סודי עם כספים רבים ועד של נכס מקרקעין מבלי שבן הזוג בכלל מודע לזה. חקירות כלכלית נועדו למפות את המצב הרכוש של נשוא החקירה כדי לצמצם את התופעה.
השלישית, מידע מוקדם. לאור הסתבכויות שונות שאנשים רבים שומעים עליהם, יש כאלו שרוצים להתכונן טוב יותר לעתיד, והם משקיעים בחקירות כלכליות כדי לדעת מראש למה לצפות. זה נפוץ לעשות את זה לפני עסקה חשובה וגדולה, כדי לבחון חוסן פיננסי של הצד השני, וזה עשוי להיות להתבצע לפי חתונה, כדי לבחון את אמינות הצד השני לגבי נכסיו.
על אף שהמושג חקירות כלכליות נשמע פשוט להבנה והגיוני, בפועל אנשים רבים מפרשים אותו שונה, דבר שמייצר משברי אמון רבים וחוסר תיאום ציפיות בין לקוחות לחוקרים פרטיים שנשכרו על ידם לבצע את העבודה. לכן שווה להתעכב רגע על הכוונה האמיתית של המושג הזה.
בעקרון חקירות כלכליות או בשמו האחר, חקירות רכוש, נועדו למפות את מצבו הפיננסי של אדם או חברה. החקירה חושפת את היקף נכסי המקרקעין שלו, את פעילותו העסקית בין אם זה כשכיר או עצמאי או כבעל חברה, את קשריו לחשבונות בסניפי בנק השונים ורשימה של בתי ההשקעות וחברות הביטוח שבהן קיים פוליסות או קרנות מסוג פנסיה, גמל, נאמנות, השתלמות, ביטוח מנהלים וכדומה. הסיבה שפירטתי את היקף החקירה כי רבים נוטים לחשוב ובטעות שמדובר בחקירה פולשנית מעבר מזה בהרבה ושהיא כוללת גם מידע על כספים ועל חשבונות הבנק דבר שאינו נכון. גם אם אפשר להשיג מעבר לזה, ברוב המצבים המידע הזה הוא מעל ומעבר לצרכיהם וכל דבר מעל זה יהיה מושג ממילא באמצעות משא ומתן במקרים של סכסוך או דרך צווי בית משפט. ברוב המקרים, אין צורך להשקיע בזה יותר מאשר זה.
כאמור, לא מעט משברי אמון נוצרו סביב הפערים הללו, והרצף הלוגי של זה הוא שכוונתו של מזמין החקירה היא אחת, מה שהוא מזמין בפועל (אם הוא משתמש במונח חקירות כלכליות) היא שניה, והתוצאה שהוא מקבל היא דבר שלישי.
לדוגמא, פנתה אלי מישהי שביקשה להזמין חקירה כלכלית. אחרי שיחה קצרה איתה הבנתי שהיא מחפשת מידע כלכלי על בעלה אבל כששאלתי סעיף אחרי סעיף לגביו נכסיו או כספיו, נראה שהיא יודעת עליו הכל. מנקודת המבט שלה, מטרת החקירה היא להוכיח שהוא משתכר באופן לא מדווח ("בשחור") אלא שהכוונה לא נכונה של עורך הדין שלה כמעט וגרמה לה להזמין את החקירה הלא מתאימה. במקרה שלה היא צריכה בכלל חקירת הוכחות.
במקרה אחר, קיבלתי פניה ממישהו שרצה חקירה כלכלית בכדי לממש חוב. כהרגלי, לפני ביצוע חקירה כלשהיא אני מנסה לה להבין בדיוק את הנסיבות של הפונה ומסתבר שנשוא החקירה הוא בגלל פושט רגל מוצהר, וככזה לא סביר שנמצא לגביו רכוש כלשהוא כי אחרת הוא לא היה מקבל את המעמד הזה. המטרה של אותה אחד שפנה אלי היה בכלל לבדוק שאותו אחד מרמה את האפוטרופוס הכללי, וכי כל נכסיו ורכושו נרשמו על שמות של אחרים בכדי להתחמק מחובות (מה שנקרא גם: הברחת נכסים). בכל אופן, אותו פונה צריך בכלל חקירה מורכבת יותר מאשר מה שביקש ממני מלכתחילה.
מישהי אחרת סיפרה לי שבמשך כל חיי הנישואין שלה היא מודרה לחלוטין בכל מה שקשור לענייניו של בעלה. זה מעולם לא הטריד אותה עד שביקש להתגרש ואז קלטה שרב הנסתר מן הגלוי וכיצד זה פועל לרעתה. במקרה שלה, לאחר מועד הקרע, היא חיטטה במסמכים שהוא משאיר בחדר העבודה שלה ומצאה את הצהרת ההון האחרונה שלו למס הכנסה. מה שהיה רשום שם לא תאם את מה שהאמינה שיש בבעלותו, כי בכל זאת, ועל אף שלא הייתה שותפה בבחירותיו הכלכליות, היא שמעה דבר אחד או שניים בבית, דבר שגרם לה להעריך שיש יותר ממה שכתוב שם. לאחר תשאול קצר נראה היה שאותה אחת לא הכירה את המושג ישות משפטית, ונראה כי מרבית נכסיו של בעלה רשומים תחת חברה שמצויה בבעלותו ולא אישית על שמו. מבחינתה זה אותו דבר, אבל מכל מיני בחינות אחרות, ובטח מבחינה חקירתית מוקד החקירה הכלכלית הוא על החברה ולא על האדם.
כל אלה ועוד הם רק דוגמאות מסוימות למצבים אמיתיים שקרו בחיים, ומה שניתן ללמוד מזה זה עד כמה רצוי וכדאי שלקוח פוטנציאלי יבין מראש מה הוא עתיד לקבל כדי לוודא שהממצאים אכן עשויים לשרת אותו היטב בהמשך, ובעיקר כדי למנוע אכזבות מיותרות. אני תמיד אומר שהמצב הבסיסי שהלקוח נקלע אליו הוא מפח נפש גדול בפני עצמו, ואין צורך להוסיף עליו עוד אחד.