אחד הדברים העצובים שחלחלו לחיינו של המאה ה 21, הוא חוסר אמון כללי בנאמנות של בני זוג בחיים המשותפים שלהם. ריבוי סיפורי בגידות או המקרים שמגיעים לתודעה של כל אחד ואחת מאיתנו, עשויים לדכא בטחון טבעי שאנחנו אומרים לתת לטובת מי שעתיד ללוות את שארית חיינו לידינו. אני מניח שאני יודע את זה מעט אחרת מאשר אחרים, כי החשיפה שלי כחוקר בגידות לנושאים האלה היא גבוהה יותר, ואני מאמין שאני שומע יותר את רחשי ליבם של שני הצדדים.
מה שחשוב לקחת מזה, שבגלל שזה בסיס כלשהוא לתקופה נוכחית, רמת החשדנות תהיה גבוהה יותר מאשר דורות קודמים לנו. וככאלה, יתכן ונטיל דופי דווקא בבני הזוג שראויים לאמון שלנו. אני מעלה את זה כי חשוב לקחת בחשבון שחשדנות לא מגיעה רק בהכרח בגלל סימני בגידה, אלא גם מהשקפות ואמונות שאנו צוברים במהלך החיים, הכללות למיניהם, וחלק ניכר גם דווקא מהתנהגויות לא אתיות של עצמנו בקשרים קודמים שלנו.
כחוקר פרטי נתתי לא פעם ללקוחותיי הפוטנציאליים עיצה טובה אבל לא מחייבת. אם בדר"כ אתן טיפוסים לא חשדניים, ונוהגות לתת אמון באנשים, ואין בעברכן רקע של בגידות, בין אם זה כי נכוויתן מבגידה בעבר ועד למצב בו דווקא אתן לא הייתן נאמנים בקשרים קודמים, אזי החשדנות הנוכחית שלכן מגדילה את הסיכויים שזה גם נכון. אף אחד לא חושדת סתם, ואם המקור של זה הוא לא מעברה או השקפותיה הכלליות, אז כנראה שהיא זיהתה משהו חדש שנראה על פניו מטריד במיוחד.
אז לפני שרצים לצעד הבא וזה גילוי בגידות, שווה לדעת אם יש משהו שאנחנו יכולות לבחון כדי לדעת אם הוא בוגד בנו או לא. זה נכון שכחוקר פרטי אני שומע אין סוף סיפורים ודוגמאות שונים, אבל אני מאמין שיש קו כללי שמחבר את הכל, ויש דמיון רב ביניהם אפילו שהמעטפת נשמעת שונה.
יש כל מיני סימני בגידה, אבל כשאני בוחן את הנושא, תשומת הלב שלי היא בעיקר להתנהגויות כרוניות כלליות ולאוו דווקא סימנים קלאסיים נקודתיים כגון כתם על החולצה, פרחים לשבת, היצמדות לטלפון הסלולארי ועד הסבר לא מתקבל על הדעת למקום שהוא טען שהוא היה בו. כל אחד מהם אמנם עשוי להיחשב ססמן של בגידה, ויחד עם זאת ישאר תמיד ספק אחד ענק, כאשר בעלך יתן לך גרסה משכנעת משל עצמו, עם אבחנה הפוכה ממה שזיהית.
זאת הסיבה שניסיתי לחשוב על התנהגות אחת כרונית מכריעה, שהופיעו בכל אחד מהמקרים שטיפלתי בהם כחוקר פרטי כאשר נתבקשתי לחקור גילוי בגידות. מצאתי שהדבר הזה הוא הטלת דופי, אבל ההגדרה עצמה לא תהיה בעלת ערך אם לא יצטרף לזה הסבר.
חשוב לציין כי רוב הבעלים הם אנשים טובים ומכוונים למטרות טובות. העובדה שמישהו סוטה מהדרך, מקיים קשר אינטימי לא ראוי ועד שהוא מנהל רומן לא מעידה על רוע לב אלא מצב כלשהוא שהוא נקלע ונכנע אליו. בהסכמה כמובן. זה לא נפל עליו בניגוד לרצונו אלא יותר סביר שנקרתה הזדמנות בדרך והוא התפתה לה. העובדה שהוא עושה מאמצים מרובים כדי להסתיר את מעשיו הלא אתיים, זה כי הוא יודע שזה לא בסדר ומבין שהתגלית תפגע לא רק בו, אלא גם בבת הזוג שלו.
הבעיה היא שמעבר לבגידה עצמה, הוא צריך לחיות עם עצמו בשלום, והדרך המנטאלית הכי טובה לגשר בין מעשה לא ראוי למחשבה, זה לצרף אליו הצדקה מתאימה. משהו, שאם אגיד אותו לעצמי, יהיה לי קל יותר להשלים עם מה שאני עושה. משהו, שיגרום לי להרגיש מעט צודק, אפילו שהבסיס למעשיי הינו טעות ברורה. למשל, להזכיר לעצמי ש"חיים רק פעם אחת". בדר"כ שאדם אומר את זה הוא רוצה להזכיר לעצמו שכל יום שעובר לא חוזר, ולכן צריך ללמוד לחיות חיים טובים, להשקיע בחוויות, להגשים חלומות, וכדומה. ובאמת הלוואי שאנשים היו יותר ויותר לומדים לחיות בצורה כזאת. יחד עם זאת, משמעות המשפט הזה לא כולל פגיעה באחרים. זה לא משהו שחייב ללכת ביחד. אדם יכול לחיות איזה סגנון חיים שבא לו, וזה בסדר, ובמקביל, לשמור על ערכים נאותים ולצמצם במידה מקסימלית פגיעה באחר. לכן, אדם שבוגד ומספר לעצמו סיפור שככה הוא מיישם את חייו, מעוות את המציאות ומשקר לעצמו, אבל מבחינה מנטאלית קל לו יותר לחיות עם עצמו כי יש לו תירוץ קטן שמגבה אותו.
אלא שאם זה היה מתחיל ונגמר בזה, לא בטוח שהייתה מתגלה חשדנות בקרב הנשים שלהם. זה אף לא נגמר ככה. כי ברגע שאדם מדביק לעצמו הצדקה, שבמילים אחרות זה אומר הופך את עצמו ל"צודק", הוא לא יכול להסתפק בזה, ויש לו דחף בלתי נשלט להפוך את הצד השני ל"טועה". בתוך תוכו הוא יודע שהוא לא באמת צודק, אבל מתנהג בכל זאת ככזה, ומכאן מגיע הדחף. המשמעות פתאום שתשומת הלב של הבעל, היא לפגמים שקיימים באישה שלו. בין אם הם היו תמיד קיימים שם בעבר, או שאילו התנהגויות נורמליות שמלוות את החיים המשותפים, אלא שכרגע הוא מוצא את עצמו חייב להגיד משהו בקשר לזה. זה פשוט קורה ללא שליטה.
בפועל, בעל ימצא את עצמו מעביר יותר ביקורת, מביע אי שביעות רצון, מחפש להאשים, עוקץ, מעיר הערות ועד לתופעה של "לעשות הר מעכבר". כל דבר כזה יחשב כהטלת דופי. החלק המבלבל הוא שחלק מהדברים הנאמרים מבוססים על משהו אמיתי, ולכן קיימת נטיה מוטעית לחשוב שזאת האמת, והבעיה היא בנו, בשעה שכל האמירות הללו מקורם למשוך את תשומת הלב לכל דבר אחר, שהוא רחוק מאותה בגידה שהוא אשם בה. כחוקר פרטי, עוד לא פגשתי מקרה אחד של בגידה, שלא היה בו הטלת דופי מובהקת לעומת ההתנהגות שלו כלפיה בעבר.