כמעט כל חוקר פרטי, בין אם הוא למד את זה מבחינה מקצועית ובין אם הוא חווה את זה כהתנסות פרקטית תוך כדי פעילותו בתחום, יודע דבר או שניים על שפת גוף. החיים מלמדים אותנו את זה מהר מאד על סמך התנסויות העבר שלנו, בחינת ההתנהגות של עצמנו, ולצערנו, על סמך מעשים מזיקים של האחר כלפינו.
ביטויי גוף ומה שבניהם…
בעולם של גילוי בגידות מסתובבים הרבה מיתוסים, והבעיה היא שהם גם סותרים זה את זה. למשל, האם התנהגות של גבר שמביא לפתע פרחים לאשתו מעידה על הבוגדנות שלו. רבים יגידו שכן, ושהוא עושה את זה כדי לרצות את אשתו תוך כדי שהוא מסתיר את הבגידה שלו. כאילו מנסה "להרדים" אותה בפרחים, וכדי שהיא לא תחשוד שקורה משהו אחר. ויש אחרים שיגידו בדיוק להיפך, שזה לא סממן מובהק לבגידה, אלא נטו הרצון שלו להפגין חיבה ברגע נתון. והאמת, שכל מי שחושב משהו צודק. הכל פתוח, והכל יכול להיות נכון. יש כאלו גברים שינסו לרצות, ויש כאלו שירצו לגלות חיבה. אין משהו אחד שקובע.
דוגמא אחרת שחוזרת על עצמה בשיחותיי עם נשים חושדות, זה השעה שהוא חוזר הביתה מהעבודה והעובדה שהוא בערב בבית. האם זה בפני עצמו סממן של בגידה ? נשים רבות אמרו לי שאין קשר בין הדברים, והיו גם נשים רבות שהסבירו לי שהבעל לא בוגד בהן כי עובדה שהוא כל ערב בבית. כאילו קיים איזה "חוק" שקובע שבגידות נעשות דווקא בשעות הערב. כל חוקר פרטי מחייך עכשיו חיוך ענק.
אבל דווקא בגלל שיש כזה ריבוי של דעות והשקפות על מה קובע מיהו גבר בוגד ומי לא, ניסיתי לשאול את עצמי, תחת הכובע של חוקר בגידות, האם קיימת שפת גוף כלשהיא שאנו יכולות לשים לב אליו, ושזה יעיד על הבגידות שלו. בשורה התחתונה, אני מאמין שכן.
אז לפני שאגיד מה היא אותה שפת גוף, הסבר קצר קודם כדי למנוע מצב של ביקורתיות יתר. כל תכונה או שפת גוף יכולה להיווצר מכל מיני סיבות ודחפים, ובטח לא רק בגלל בוגדנות, לכן המדד שיש להתייחס אליו הוא לבחון את זה לעומת מה שהכרתם מול אותו אחד בעבר, ולא באופן כללי או כלפי אחרים, והדבר השני, הוא לוודא שזה כרוני ולא מקרה אחד נקודתי. אני מניח שזה יצמצם בהרבה תופעה לא רצויה של חשדנות שלא לצורך.
איזו התנהגות עלולה להסגיר גבר בוגד?
אז אם יש משהו אחד כללי ששמתי לב אליו במסגרת עבודתי כחוקר פרטי זה ריחוק, ולכן כל שפת גוף שמעידה על ריחוק עשויה להסגיר גם גבר בוגד. למה זה ככה ? האמת, שזה קל להבנה. אני יוצא מנקודת הנחה שמרבית הבעלים שלנו הם אנשים טובים מיסודם ובהתנהגותם, ואם הם התדרדרו ברמה האתית שלהם, והחלו לבגוד, זה עדיין לא הופך אותם לאנשים רעים אלא רק לכאלו שעשו מעשה לא טוב או מעשה מזיק. אבל המהות שלהם כאנשים היא עדיין טובה. לכן, באופן טבעי, הם מנסים להרחיק את עצמם ואת הנשים שלהם מכל דבר שעשוי להפליל אותם.
אז איך זה בא לידי ביטוי בפועל ?
אז האמת, שיש אין סוף של מצבים ודוגמאות, ולכן היה חשוב לי להסביר קודם את הרעיון הכללי כי לא אוכל לפרט את הכל. אז רק לזכור שהמכנה המשותף הוא ריחוק.
שפת הגוף הנפוצה ביותר, כפי שעולה משיחותיי הרבות כחוקר בגידות עם לקוחות פוטניציאליים, היא חוסר נוחות מול שאלות ואמירות של האישה. כאשר מישהי חושדת בבעלה, היא נוטה לתחקר יותר את בן הזוג שלה, וכל עוד זה תופס אותו בהפתעה, הוא מגיב בחוסר נוחות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בזה שלוקח לו זמן להגיב, שהוא צריך להרהר מעט על התשובה. אחד השהיות הרבות להגיב היא פשוט שהוא חוזר על השאלה, מה שנותן לו זמן לחשוב, ורק אז להגיב. מיותר לציין, כי ברגע שהוא עבר את השיחה הראשונה ומודע לקיומו של חשדנות, הוא יתרגל את תגובותיו למקרים הבאים ושפת הגוף שלו תקהה כי הוא מוכן יותר לאופציה של התשאול.
עוד סממן גופני היא כל תחושה שהוא (הבעל) לא באמת שם. פעם לקוחה שלי שיתפה אותי שלה ולבעלה יש מנהג קבוע וזה לצאת קבוע לפחות פעם אחת בשבוע. לרוב הם הולכים למסעדה ביחד. זאת הדרך שלהם לשמור על משהו שמעיד על הזוגיות שלהם. היא שפנתה אלי כחוקר בגידות לא בגלל שהם הפסיקו לצאת, אלא כי היא הבחינה שגם כשהם יושבים במסעדה יחד, בעלה לא באמת שם איתה. היא כאילו מרגישה שהראש שלו במקום אחר. היא מרגישה את הריחוק המנטאלי שלו.
כמובן שאותו דבר יכול לקרות בדיוק בצורה יותר מפורשת. גבר יכול, בין אם זה בבת אחת או בהדרגה, להאריך את סדר היום שלו. משמע, הוא מרחיק את עצמו מהפעילות השוטפת של הבית, וככל שהוא בחוץ, אשתו יודעת פחות ופחות על מעשיו אי שם.
יש כאלה שמתקשים להסביר או לתרץ את הימצאותם מחוץ לבית בשעות מסוימות, ולכן מייצרים מריבות וחיכוכים שנגמרים ב"פיצוץ" והם עוזבים בטריקה פעם אחר פעם, אבל בין השורות, הם נמצאים מרוחקים מהאישה ובלי צורך להסביר את מקום הימצאם. נתקלתי גם בכאלה, שלא מחפשים תירוץ "לברוח" מהבית בשעות הערב כי שעות המפגש האינטימי שלהם הוא ביום, אבל עדיין שפת הגוף שלהם מרוחקת בבית. זה בעיקר בא לידי ביטוי בהימנעות מקשר עין, בהפחתת של שיחות עומק, יותר מיקוד בעיסוק כלשהוא אחר שהוא לא זוגי או פרודצורה מסוימת שחייבים לטפל. שוב, להזכיר, הכל ביחס לעבר ובמידה וזה כרוני.
אלו אמנם רק דוגמאות אבל נותן מושג כללי על התנהגות של גבר בוגד. האמת, שאני כל כך סומך על חושים של נשים, כי עובדתית ברגע שהן פונות אלי כחוקר פרטי, אני שומע את הצד שלהן ורואה עד כמה הן שמות לב לפרטים הקטנים. לכן אני מאמין שכל הנשים יכולות להבחין בעצמם מה שפת הגוף המדויקת של בעלה. היא בוודאות "קוראת" אותו יותר טוב מכל אדם אחר.
מה שכן שונה מאישה לאישה זו היכולת להכיר באומץ במה שהיא זיהתה, ואז להחליט לעשות משהו בקשר לזה, במקום לחזור על דברים שכבר עשתה בעבר ולא הצליחו, כמו למשל, לתחקר אותו כל פעם מחדש או לנסות להוכיח אותו. אם הוא לא נשבר והודה בעבר, הוא גם לא יודה בעתיד.