שיתוף פעולה

חושיה של עדה הם אלו שהביאו להצלחת המקרה שלה. אלמלא קלטה מבעוד מועד את הסממנים, והתכוננה לכך, היינו בוודאי עדיין מחפשים אחר עקבותיו של בעלה.

חמש עשרה שנה עדה ורוברט חיים בטורונטו. למעשה, אלו כל שנות נישואיהם. הם הכירו והתאהבו במהלך טיול שעדה עשתה ביפן אחרי צבא, ושם פגשה אותו, יהודי קנדי. בנם היחיד הוא כגיל שנות נישואיהם בערך, ומאז הם לא הצליחו להביא ילדים נוספים לעולם. לדבריה, התסכולים בדבר חוסר פוריותה הביאו למשבר היחסים ביניהם אולם מהר מאד היא הודתה שהיו שם כמה גורמים נוספים. הם ידעו מספיק עליות ומורדות כדי להבין שהקשר כבר מזמן לא אותו קשר, אבל לטובת בנם המשותף הם המשיכו הלאה. לפחות כך זה היה מבחינתה.

בחופש הגדול הם ביקרו בארץ. פעם בשנה שנתיים הם עושים זאת כדי לראות את משפחתה. יום לפני מריבתם הגדולה, עדה כבר הרגישה שהוא מחפש תירוץ לריב איתה, רק שלא הצליחה להבין מדוע. לא קשה להם לריב. הם צברו שעות מיומנות רבות בנושא. למחרת הוא "התפוצץ" עליה בגלל סיבה עלובה כלשהיא, ויצא מבית הוריה אחרי טריקת דלת חזקה. ארבעה ימים הוא נעדר משם, ולא היתה לה שום יכולת להשיג אותו גם אם רצתה בכך. אין לו משפחה בישראל. הוא לא מחזיק עליו מכשיר נייד, וכמובן שלא יצר קשר על מנת לעדכן אותה.

כשחזר, טען להגנתו שהיה חייב להתאוורר מעט מה"ביצה" המשפחתית שלה. הוא נסע למספר ימים לחופשה. לקח לו צימר בצפון הארץ על מנת להירגע. כעת חזר בכוחות מחודשים, כדי לישר איתה את ההדורים. עדה קיבלה אותו חזרה, אולם לא האמינה למילה אחת שלו.

כשחזרו לקנדה לאחר מספר ימים, החלה לאסוף מידע. מבין הדברים שעשתה, היא עקבה אחר פירוט כרטיס האשראי שלו. הוא בזבז כספים על מסעדות, רכב שכור, ובגדים. הכל התנקז לאותם ימים בהם הוא נעדר. הנורה האדומה שלה היתה, שאם אכן הוא קנה בגדים, אז היכן הם נמצאים עכשיו ? הוא חייב היה להשאיר אותם היכן שהוא.

גם לפני כן לא היו ביניהם באמת יחסים, אלא רק עניינים ואינטרסים משותפים. עכשיו המצב היה הרבה יותר גרוע. רמת הסטרס בבית יכלה להרוג כל דבר חי ברדיוס של קילומטר. לאחר מספר שבועות כאלה היא הודיעה לו שבכוונתה להגיש נגדו תביעת גירושין, אלא שאז הוא ארז מזוודה ונעלם מהבית. עדה ישר ניגשה לבדוק האם הדרכון שלו נמצא, וגילתה שהוא חסר. בנוסף, נעלמה מהמגירה חבילת דולרים נדיבה שהם שמו בצד. לא היה לה כל ספק שהוא בדרכו לישראל.

אלי היא פנתה רק כעבור מספר ימים, וניסיתי להסביר לה שזה לא פשוט לאתר אדם ככה שאין לו זיקה קבועה לישראל. חסר לנו קצה חוט כלשהוא לגביו. היה לה משהו עבורי. הוא שלח לה פקס (אז עוד היה דברים כאלה  ), שהוא מתכוון לחזור לקנדה לאחר שתגיע איתו להסכם גירושין נח. הוא לא השאיר מספר שאפשר להשיג אותו. הפקס נשלח ממספר טלפון באיזור חיוג 04. בדקתי את המספר ומצאתי שהוא קשור לסניף דואר בטבריה. היה ברור שהוא חייב להיות באיזור.

לעדה הייתה גישה לחיובים האחרונים שלו בכרטיס אשראי, והעלתה רעיון שאם הוא שכר רכב חודשיים קודם, אין כל סיבה שלא ישכור מאותה חברה שוב, אפילו שלא ראתה חיוב כרגע. בהחלט יתכן שהחיוב יתבצע לאחר תקופת ההשכרה. פניתי אל אותה חברת ההשכרה באיזור טבריה באמתלה כלשהיא. תוך שניה מצאו את פרטיו במחשב, ולאחר מספר משפטים קיבלתי את סוג הרכב, ומספרו. עכשיו נותרה עבודת שטח קטנה.

באותו לילה יצאתי לחפשו בטבריה. שעתיים של חיפושים ומצאתי את הרכב באחת השכונות המקבילות ליד אותו סניף דואר.

למחרת בבוקר ראיתי אותו לראשונה. הוא יצא לבד מאחד הבניינים, ואני בעקבותיו. כשחזר לבנין זיהיתי את הדירה אליה נכנס. כמה חילופי משפטים עם שכנים וידעתי עם מי הוא גר. באיזורים האלה העבודה ממש קלה מבחינת תשאול. אנשים אוהבים לדבר יותר מאשר באזור המרכז. אחר הצהרים הוא יצא מהדירה וניגש לעיר. סמוך לסניף הדואר הוא אסף בחורה שסגרה בדיוק את אחת מחנויות הבגדים. היא נכנסה לרכב ונשקה לו. הם חזרו לדירה וצילמנו אותם מבעד למרפסת דירתה. הוא הגיש לה קפה לשולחן ונעמד מאחוריה. הוא הניח את ידיו על כתפיה ועיסה אותן. לאחר רגע היא הרימה את ראשה לאחור והגניבה לו נשיקה. עקבתי אחריו במשך יומיים שלושה. היה לי כעת את כל הצילומים הדרושים על מנת להוכיח עד כמה אינטימי הקשר.

עדה הסבירה לי את נחיצות הענין. מסתבר שבקנדה על מנת לקבל יותר זכויות בעסק המשפחתי, היא צריכה להוכיח את ענין הנטישה והבגידה בה. היא לא תיארה לעצמה שיום אחד הוא יברח מהבית. כשזה קרה נראה היה לה בלתי אפשרי להשיגו, אלא שאז נזכרה שיש לה גישה לחשבונות שלו. הם אלו שהובילו אותנו אליו בסוף. כיף לעבוד עם לקוחה עירנית.

לאחר שהכינה את המסמכים הדרושים, דאגה לשלוח לו אותם לארץ, לכתובת שמצאנו אותו. זה אילץ אותו לחזור לקנדה ולהתייצב למשפט. זמן קצר לאחר מכן הם התגרשו. עדה סיפרה לי שהוא חזר פעם נוספת לישראל, אבל זה החזיק מעמד לשבועיים בלבד, וחזר קבוע לקנדה. סיפור של שיתוף פעולה.