מאז שהתאלמן עקיבא פגש והכיר נשים רבות. זה כנראה חלק מהענין של להיות שוב בשוק של פנויים – פנויות. על אף השפע, הוא עדיין חיפש אחרי האחת. המיועדת. פשוט האחת החדשה. כשהוא הכיר את שוש, לא היה לו שום ספק. הוא הייתה ראויה מכל הבחינות. הוא נדלק על המראה שלה, השובבות בעיניה, חוכמתה והאושר שהכניסה אל חייו. שוש מצידה, החזירה לו אהבה באותה מידה, ויחד עם זאת, לצד תכונותיה החיוביות, התגלה גם צד שלילי, וזה מצבה הכלכלי. שוש היתה מחלבת כסף לא קטנה.
עקיבא מחשיב את עצמו טיפוס די לארג', לכן לא היתה לו כל בעיה לשפוך עליה כספים. גם כשביקשה הלוואה פה ושם, נענה לה מיד והאוירה הלבבית והחדווה המשיכו לשרור. הוא לא רצה שמשהו יעיב על היחסים הללו. היא תמיד הבטיחה להחזיר לו, אלא שההחזרים הכספיים היו בסכומים זעומים למדי לעומת מה שנתן.
"זה לא בסדר שאני חייבת לך כ"כ הרבה" אמרה לו יום אחד.
עקיבא ראה סוג של אור בהצהרתה, אך עברו ימים רבים וכסף אין.
"אני צריכה טובה" ביקשה לאחר זמן מה "אני לוקחת הלוואה גדולה מהבנק כדי להחזיר חובות, ואני צריכה מישהו שיהיה ערב לי".
זאת ההזדמנות שלו לקבל ממנה בחזרה את כספו. הוא לא היה מוטרד מהערבות, כי חוק הערבים קובע שכדי לגבות ממנו כסף, חייבים למצות קודם את ההליכים המשפטים מולה. העובדה שיש לה נכס משלה הרגיעה אותו.
"איפה חותמים ?" שאל בקריצה ושוש הובילה אותו אל סניף הבנק שלה.
עקיבא קיבל ממנה סכום כסף נוסף, אך לא את הכל. למעשה, רוב הכסף טרם הוחזר. הוא ניסה לדבר איתה על זה מדי פעם, תוך כדי שהוא מזכיר לה שבדיוק בשביל זה היא לקחה מהבנק את ההלוואה, אבל תמיד היה לה משהו להגיד בחזרה. ככל שעבר זמן, וככל שעקיבא שאל והתעניין יותר, כך קיבל בחזרה התקפות על זה שהוא מלחיץ אותה ולא נותן לה את הספייס לטפל בזה.
עכשיו, הענין הכספי כבר העיב על היחסים, וזה הלך והחמיר. בהזדמנות כזאת או אחרת, היא המשיכה לבקש עוד. על אף שאהב אותה אהבה גדולה, קשה היה לו להתנתק רציונאלית מהתחושה שהיא מתייחסת אליו כמקור כלכלי יותר מאשר בן זוג. הוא גם תיעב את הפרזיטיות שבה היא מתכלכלת. אישה בגילה אמורה להיות מחושבת עם כספיה.
כשהוא החליט להפסיק להזרים כסף, הוא קיבל לפתע יחס זועף ותלונות על כך שהוא אינו עושה את תפקידו כבן זוג. לאחר ארבעה חודשים של קשר, הם נפרדו. עקיבא נואש מנסיונותיו לשנות את אורח חייה הכספיים של שוש והחליט לוותר עליה.
עקיבא, די בתמימותו, התקשר לנציגת הבנק, והודיע לה שהוא אינו בן זוגה יותר ועל כן הוא אינו ערב יותר להלוואה הזאת. הוא ממש הופתע לגלות שאי אפשר למשוך כך סתם את ערבותו. הוא ביקש משוש שתמצא לו מחליף, והיא הבטיחה לנסות, אך שום דבר לא השתנה. לבסוף, שכח גם מזה.
שנתיים לאחר מכן, שליח בית משפט פקד את ביתו. עקיבא נדהם לגלות את גובה סכום החוב של שוש ושהוא עצמו ערב לזה. הוא התקשר לעוה"ד שמייצג את הבנק כדי שיספק לו הסברים.
"אני לא מבין" אמר "חתמתי על ההלוואה, אבל לא סכום כזה".
באותה שיחה הסתבר שהערבות שלו היתה לא רק על ההלוואה בלבד אלא גם על החשבון שלה כולו. הוא נזכר בחוק הערבים.
"ומה עם הדירה שלה ? למה אתם לא מעקלים לה אותו ?". הוא הופתע שוב כאשר עוה"ד סיפר שהדירה בכלל לא שלה "היא גרה שם בשכירות".
זה שבר אותו. זה לא יכול להיות. הוא בפירוש זכר שהיא אמרה שהיא קנתה את הדירה מכספים שירשה מבעלה הראשון. עקיבא פנה אל עורך הדין שלו, וזה כוון אותו מה לעשות.
"יתכן שיש לה דירה אחרת ולא הדירה שהיא גרה בו" אמר אותו עו"ד.
זה כבר הצריך חקירה ולכן פנה אלי. החקירה שלי לא הובילה לממצאים חיוביים. לא רק שלא מצאתי נכס כלשהוא בבעלותה או כל רכוש אחר, הרי שחשפתי בפני עקיבא לראשונה לעומק הבור הכספי שהיא שרויה בו, מעבר למצב הכספי בבנק. בנוסף, בנכס הטאבו של דירת המגורים שלה מצאתי את פרטיו של בעל הדירה שלה.
"השם הזה מוכר לי" אמר עקיבא.
למחרת הוא נזכר במשהו. זה היה שמו של הקבלן שבנה את הבנין שלה. הוא יודע את זה כי שמו מתנוסס בחזית הבנין ליד ציון שנת הקמתו. מחשבה זדונית חלפה במוחי באותה עת.
היתכן שהקבלן פשוט טרם העביר את הזכויות על שמה בטאבו ?!
יתכן שהוא פשוט מחפה עליה בגלל החובות ?!
זה הצריך בדיקה מעמיקה יותר.
"ערב טוב" פניתי בטלפון אל הקבלן "זה סאם. אני אחד השכנים שלך מרחוב איתמר".
הקבלן לא הבין מי אני ומה רצוני, אז סיפרתי לו על עצמי. לא את האמת, רק את מה שרציתי שידע. סיפרתי שאני מתגורר שני בניינים סמוכים לדירתה של שוש, וכי אני מחפש להשיג את תגובת של כל בעלי הדירות ברחוב בקשר לשינוי תחבורתי שהעיריה עתידה לעשות ברחוב.
עדיין הקבלן לא הבין מה אני רוצה ממנו.
"אני מבין שלא ראית את הפרסום במקומון" המשכתי "העיריה רוצה להחליף את הרחוב מחד סטרי ולדו סטרי, מה שיגרום לפקקים גדולים כל בוקר. אנו נערכים לגבית חתימות לעצומה והגשת התנגדות מסודרת".
הרחבתי יותר ויותר בנתונים כאילו אני בקיא בחומר.
"אני פשוט צריך תגובה כלשהיא מכל בעל דירה, אם הוא תומך או לא תומך בעצומה" המשכתי "ואתה זה שרשום בנסח טאבו…".
"אוקי. הבנתי. הבנתי" קטע הקבלן את דבריי "זה לא באמת קשור אלי. אני לא בעל הנכס, אני רק רשום ככה". הוא דיבר על הסכם מכירת נכס פנימי שטרם הוסדר לו בטאבו "תפנה לדיירת שמה, שושי, שהיא תחליט לבד לגבי ההתנגדות".
השגתי לעקיבא את "הנשק" שהוא היה צריך. עקיבא פנה במקביל לשוש וגם לעוה"ד של הבנק. אם היא לא תמצא ערב אחר במקומו, הוא יעביר את הראיות שיש לו בדבר בעלות הנכס לעוה"ד של הבנק, כדי שזה ינהל את המלחמה כדי לגבות את החוב משווי הדירה.
כך או כך לעקיבא נוצר סיכוי טוב להתנער מהחוב הזה.