כשנפגשתי עם אלי, זיהיתי בקלות את תג היחידה שלו על מדי הקבע שלבש. כבר בשיחת הטלפון המוקדמת בינינו הרגשתי שהוא נבוך מדי להסביר את רצונו.
"אני יודע שזה נשמע מטופש" אמר אלי "אבל אני מחפש מישהי שלמדתי איתה פעם".
בכוונה לא שאלתי אותו מה הוא רוצה ממנה, לפחות לא בשלב זה. שפת הגוף שלו שידרה יותר מדי אי נוחות.
"בוא תספר לי מה אתה יודע" הובלתי אותו "ופשוט נתקדם משם".
את סיוון הוא ראה לראשונה כשהחל ללמוד בחטיבת הביניים של איזור מגוריו. היא למדה בכיתה מקבילה, ומלבד שהיה מודע לקיומה באותה שכבה, הוא לא החליף איתה מילה. בשלב כלשהוא באמצע שנת הלימודים, היא נעלמה לתקופה ממושכת, וגם את זה הוא זכר רק בדיעבד.
כשהגיע לחמישית, היא שוב חזרה והפעם באותה כיתה איתו. יום אחד הם שוחחו בהפסקה, ואז זה התחיל. במשך מספר חודשים, נרקמה ביניהם מין ידידות. מדי פעם ליווה אותה אל כתובתה לאחר סיום הלימודים. הם גם שוחחו בטלפון, פעם בכמה זמן.
"קשה לי להגיד לך מה הרגשתי כלפיה אז" הסביר לי "לא כ"כ חשבתי על זה בשעתו". כוונותיו של אלי היו מעט מעורפלות. "אתה תבין בהמשך, חכה".
הם סיימו את שנת הלימודים ולא שוחחו בחופשת הקיץ. זה היה הרגע שהבין כמה הוא מתגעגע, ועד כמה היא חסרה לו. הוא די הצטער פתאום על זה שהוא נהג להקניט אותה לעיתים קרובות, ואולי במקום זה היה צריך לחזר אחריה. הוא ניסה להתקשר אליה במהלך חודש אוגוסט, וקו הטלפון בביתה היה מנותק.
בלית ברירה אלי המתין לתחילת שנת הלימודים, ונכונה לו הפתעה כשגילה שסיון לא חזרה לספסל הלימודים. הוא שאל לגביה את מי שנחשבו לחברותיה, וכל אחת מהן ידעה דבר אחר.
"היא באילת עם אביה" סיפרה אחת.
"הם עברו לתל אביב, זה מה שידוע לי" דיווחה מישהי אחרת.
אף אחת לא היתה בקשר איתה.
"היא בטח תחזור מתישהוא ללימודים, כמו פעם קודמת" העירה מישהי נוספת.
אלי ניסה להתקשר מדי פעם לביתה, אולי בכל זאת זה יוביל אליה.
"חשבתי אולי הם יעשו 'עקוב אחרי' לקו אחר" קיווה בתוך תוכו. הקו באמת חזר לפעול בשלב כלשהוא, אך ענתה לו משפחה רוסית, שלא קשורה אליה.
עברה שנה נוספת, וסיוון לא חזרה. אלי עבר יום אחד ליד כתובת מגוריה, והחליט להיכנס לבניין לשאול שכנים.
"אני לא יודע איך לא חשבתי על זה קודם לכן" סיפר לי.
הוא עבר דירה אחר דירה, אולם אף שכן לא הכיר את שם משפחתה של סיוון. ועד הבית של הבניין טען שלא התגוררה שם מעולם משפחה בשם כזה.
"בשלב הזה לא ידעתי כבר מה לחשוב" הסביר לי אלי "איך זה יכול להיות ?!".
עברו שנתיים נוספות ואלי התגייס לצבא. כשהגיע לחיל שלישות, הוא ניצל את המעמד שלו ואת קשריו והריץ את שמה של סיוון במערכת, אך לא היה גם שם כזה בצבא. בתקופה מאוחרת יותר, כשנודע לו שהמידע במשרד הפנים הוא מידע גלוי, ניגש לשם כדי לברר את כתובתה על פי שמה. גם משם לא הגיעה הישועה, כיוון שמסרו לו שאין בכלל שם כזה בכל המדינה.
"לא האמנתי שבגיל כל כך צעיר היא כבר התחתנה" הדגיש בפניי אלי את הלך המחשבה שלו. "השיא היה כששיתפתי את הסיפור הזה עם חבר מהיחידה"
"אתה בטוח בפרטים ??" שאל החבר "פשוט אין תאריך כזה".
אלי זכר שסיוון נולדה ב- 31 לחודש נובמבר אבל אותו חבר הוא במקרה יליד נובמבר, לכן ידע שאין תאריך כזה בלוח השנה.
"יש רק אפשרות אחת" העיר החבר "הילדה שהכרת היא בת של איזה מוסדניק או משהו כזה".
אלי גלגל את הרעיון בראשו, והסכים איתו שלא תתכן אפשרות אחרת. לא יתכן שהכל סתם צירוף מקרים.
"היא באמת אמרה לי שאבא שלה עובד באיזה תפקיד ממשלתי" אמר לי אלי.
לא שאלתי בכלל את אלי עד כמה הוא מאמין בזה, כי ראיתי זאת מיד בעיניו. אלי לא ידע אם הוא מחפש אותה בגלל רגשותיו או בגלל הסקרנות. מה שבטוח, שזה מעסיק אותו כבר כמה שנים טובות. שמחתי שהוא הגיע אלי, כדי שאעזור לו לעשות את הקלוז'ר הזה.
"יש רק בעיה אחת קטנה בתיאוריה הקטנה שלך" כעת היה תורי להסביר "שגם אם קיים דבר כזה כמו 'זהות בדויה', היא תמיד תופיע במשרד הפנים".
אנשי בטחון הם אזרחים רגילים לגמרי מהבחינה הזאת.
"יש לך עדיין את מספר הטלפון הישן ?" ביקשתי מאלי, והוא מסר לי את המספר. הוא היה בן שש ספרות בלבד. מספר ישן, בכל זאת.
באותה שנה שאלי הגיע אלי למשרד, עוד לא היה בכלל גוגל, ועוד לא ניתן היה לבדוק משהו במחשב לפי מספר טלפון, לכן ירדתי למחסן וחזרתי עם ספר הטלפונים של אותה שנה.
"חפש כאן את המספר" כאילו פקדתי עליו בצחוק וזרקתי לו את הספר על השולחן.
אלי ניגש לחדר השני וחזר כעבור שעה קלה עם סימון עפרון על המספר. הטלפון היה רשום תחת שם משפחה שונה, ועם אותה כתובת שהייתה ידועה קודם. על פי השם המשפחה הרשום מצאתי את פרטיה האישיים של סיוון בנקל. עשיתי כמה שיחות טלפון והייתה לי את התמונה כולה: הוריה של סיוון גרושים. אביה התגורר באילת כשסיוון החליטה לגור איתו תקופה של שנה. האם שהתחתנה בשנית, היתה מוכרת בכתובת בשם משפחתה החדש, לכן שכנים לא ידעו על שם משפחתה הקודם. אלי לא מצא אותה במשרד הפנים, כיוון שחיפש לפי השם שהיה ידוע לו, אך סיוון שינתה את שם משפחתה לשמה של האם. תאריך הלידה שלה, אגב, היה מוקדם בעשרה ימים.
"קומדיה של טעויות, אה ?!" אמרתי לאלי והגשתי לו את מספר הטלפון העדכני של סיוון.
"ולחשוב כמה שנים חיפשתי אחריה" התלהב אלי אך עדיין נבוך מהתיאוריה שפיתח.
"לפעמים צריך פשוט לדעת להתמקד בפרט הקטן והמוחשי ביותר" במשפט קצרצר אמרתי לו השקפת חיים שלמה.