חוקר פרטי, בגידות, מעקבים

סיפור שבועי

  סיפור חקירה שבועי

9 מליון

 

             

זהו חלום בלהות של כל אם: הולדת עובר עם מום. את לא יכולה להתכונן לזה. את לא יודעת אפילו מה את צריכה להרגיש במצב כזה. זה פשוט שם וצריך להתמודד עם זה. כך בדיוק עשתה גם זהבה. היא קיבלה את בנה בכורה עם פגם בלב. הרופא המומחה הכין אותה להשלכות של זה בעתיד, ותאמינו לי שהן היו כבדות.

"פגם בלב ?!" אמר לה אחד מחבריה "זה לא משהו שהיו אמורים לגלות בסקירת המערכות המוקדמת ?". זהבה ביררה והסתבר לה שכן. אחת ממטרות הבדיקה היא לחשוף דברים כאלה. כעת הבינה שזה לא רק ביש מזל, אלא רשלנות רפואית של מי שבדק אותה. אם יש פעם שחוסר הארגון של זהבה עמד לטובתה, זאת הפעם הזאת. היא פשפשה בכל הניירות שהיא תמיד סתם אוגרת עד שמצאה את טופס הבדיקה. חיפוש מעמיק יותר והיא מצאה גם את הקלטת וידאו.

עם כל החומר היא ניגשה לעו"ד שמתמחה בדיני נזיקין. זה קבע חד משמעי "אנחנו נדרוש פיצוי של 9 מיליון". זהבה פערה זוג עיניים. היא לא רגילה לסכומים כאלה. היא ובעלה מתפרנסים ממשכורות ממוצעות ומטה. "הייתי מוותרת על זה לטובת הבריאות שלו" קבעה נחרצות בכנות הראויה. "כמובן, שתשעה מליון זה לא כסף" ניסה עורך הדין להתלוצץ, כשהוא מרמז על פרסומת של חברת הביטוח, אבל זהבה לא נהנתה מהבדיחה. תשומת הלב שלה עדיין נתקעה בסכום חסר הממדים של תשלום האגרה המשפטית. סכום האגרה במעמד פתיחת התיק הינו בגובה אחוז מסוים מגובה התביעה. היא לא ידעה מאין להשיג סכום כזה. עורך דינה הציע רעיון שהם יגישו בקשה מיוחדת להפחתת סכום האגרה או אפילו להביא לידי ביטולה, וזאת עקב מצבה הכלכלי של זהבה. הם החליטו ללכת על זה והגישו תביעה נגד המוסד הרפואי והרופא שבדק אותה.

עבור חודשים רבים. גם ככה המערכת המשפטית קורסת תחת עומס רב, ובמקרה הספציפי של זהבה כל תחילת המאבק נסוב סביב תשלום האגרה. לאחר שהצליחה לקבל הנחה משמעותית באגרה, עורכי הדין של המוסד הרפואי, פעלו בכל הטכניקות השפלות שהם מכירים על מנת לדחות את הדיונים מפעם לפעם, וכך למשוך עוד זמן. הנסיון שלהם מראה שככל שמותחים את החבל יותר, כך התובע יהיה בשל מוכן להתפשר.

באופן הזה עברו שלוש וחצי שנים. זהבה והעורך דינה הגיעו לאחד הדיונים בבימ"ש, ושם הופלה עליהם "פצצה" חדשה: המוסד הרפואי טען שהחברה שעושה את בדיקות האולטרסאונד היא חברה בע"מ בפני עצמה, שרק קשורה אליהם, ועל כן יש לתבוע אותה. יוצא מזה, שהחברה היא חברת בת של המוסד הרפואי ועל אף הקשר הישיר ביניהם, היא עדיין ישות משפטית בפני עצמה ולכן יש לתבוע אותה ולא את המוסד הרפואי. משמעות הדברים היא שיש להתחיל את התביעה מחדש, וכך שוב יעבור זמן רב עד שיחל המשפט. עוד תרגיל של משיכת זמן. עורך הדין ביקש ארכה להגיב וקבע איתי פגישה.

"יש פסיקה בדיני החברות..." העו"ד ניסה להסביר לי משפטית אולם ממילא לא הבנתי בדיוק את הפסיקה אלא את הכוונה. חשוב להוכיח שהחברות לרבות חברות הבת הם לצורך ארגוני בלבד ועל פני השטח הם מציגים לראווה רק את החברה הראשית שהיא המוסד הרפואי. ז"א שהם בעצמם לא עושים את ההבדל. הבעיה היא שכך זה היה בעבר, אני זוכר את זה אישית. פעם, כשניגשתי לעשות בדיקה רפואית נשלחתי לאותו בנין ואני זוכר שהיה שילוט של המוסד הרפואי וזה הוצג כאחת מהשלוחות שלה. כיום, בין אם זה קשור לתביעה או לא, יש שילוט שונה. "קשה לי להאמין ששינו את זה בגלל התביעה" אמרתי. העו"ד חשב שאני נאיבי מדי "בשביל תשעה מליון, הייתי מחליף בנין".

התחלתי במלאכה. חיפשתי ניירות ישנים שלי שאולי יעידו מה היה רשום פעם על הניירת. ערכתי גם חקירות כלכליות סביב החברות על מנת לחשוף את הקשרים המדוייקים ביניהם. על אף שהיה לי מידע מעולה, הוא לא קידם את המטרה. הנ"ל לא מסתירים שהם קשורים זה לזה אלא נאחזים בכך שמשמעות הבע"מ זה ערבון מוגבל ולכן התביעה צריכה להתייחס לערבונה של החברה המדוייקת.

החלטתי להתמקד בכתובת שבה נערכה הבדיקה. הנכס עצמו רשום בלשכת הטאבו ע"ש המוסד הרפואי הנתבע אולם בקלות ניתן לטעון בתביעה שהחברה רק שוכרת ממנה את הנכס ואפילו לפברק חוזה שכירות. החלטתי לשאול שכנים. רציתי להוציא מהם עדות על כך שהם זוכרים שעל גבי הבנין היה שילוט של המוסד הרפואי ולא השילוט הנוכחי של חברת הבת. כולם ידעו שזה המבנה של בית החולים אולם לא זכרו במדוייק את השילוט. קשה לאנשים לראות את מה שמובן מאליו. כשהייתי ברחוב הבחנתי בדבר שלא נתתי עליו את הדעת קודם. הבתים ברחוב בגיל של עשרות שנים ואילו המבנה הרפואי חדש יחסית, כמו שנבנה בשנים האחרונות.

החלטתי לאתר את הקבלן שבנה את הנכס. זאת בפני עצמה היתה משימה לא פשוטה אבל התאפשרה לאחר מספר נסיונות. לא רציתי לגבות ממנו גרסה עבור מי הוא בנה את הנכס כי התשובה היתה ידועה לי אלא קיויתי שאצלו אוכל למצוא את מה שבדרך כלל מוצאים במשרדי הקבלן. הגעתי לשם בהפתעה, ובדיוק מול עמדתה של המזכירה זה חיכה לי על הקיר: תמונה. תמונה של המבנה מיד לאחר שהוא נבנה כשמתנוסס עליו שלט גדול ומואר של המוסד הרפואי הנתבע. זאת הוכחה ניצחת שבעבר הם הציגו את המקום כלשהם ולא כחברה אחרת. זה העדות האמיתי שהם בעבר בעצמם לא עשו הבדלים בין החברות ובאמת זה היה לצרכים ארגוניים בלבד.

בדיון לאחר מכן עוה"ד של זהבה הציג את טענתו המלומדת והצליח לשכנע את השופט בכך. עורכי הדין מצאו דרכים נוספות לסרבל את המערכת אולם לא לזמן רב נוסף. זהבה קיבלה הכרעה וניצחה.

 לתגובות: tguva@myspy.co.il

סיפור נוסף בשבוע הבא.

                             כל הזכויות שמורות - סאם זיברט.
הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

בניית אתרים וניהול תוכן

    אליאב מערכות - קידום אתרים                       חוקר פרטי   מעקבים   בגידות   מפת האתר
     קידום אתרים
      עיצוב אתרים - betagroup